<h1>ארחות חיים הלכ' ביאות אסורות סימן י"ג</h1>
<h2>דף פא.</h2>
היו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים או אנשים מבפנים ונשים מבחוץ ופרשה אשה לבין האנשים או איש לבין הנשים אסורין משום ייחוד. ואפילו איש שעסקיו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים אם אין אשתו עמו. ומותר להתיחד עם שתי צרות או עם שתי יבמות או עם אשה וחמותה [או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה] שחזקתן ששונאות זו (את) [על] זו ואין מחפות זו את זו. וכן מותר להתיחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה לפי שזו לא תסתיר את סודה. ומותר להתיחד עם תינוקת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד שאינה ראויה לביאה וכן אשה עם תינוק פחות מבן ט' שנים ויום אחד. וכן אשת איש כשהיה בעלה בעיר מותר להתיחד עמה לפי שאין לחוש לה שאימת (המלך) בעלה עליה. אבל אם היה לבו גס בה או שהיתה קרובתו אסור. וכל המתיחד עם אשה והיה הפתח פתוח לרשות הרבים אין בזה משום ייחוד.
ולפי שנפשו של אדם מתאוה לעריות ומחמדתן שאין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין [בהן] פרוצין בעריות ובביאות אסורות ראוי לאדם לכוף יצרו לדבר זה ולהרגיל עצמו בדבר זה בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה כדי שינצל מהם ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול. ויתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים ולא ישב בלא אשה שדבר זה גורם לקדושה יתירה וטהרה גדולה.
<h2>דף פב.</h2>
מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני אמות הבנים הבאות לבית הספר. (וכן) [ואין] המלמד צריך שתהא אשתו עמו תמיד (לבית) [בבית] הספר [אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו].
